סימן נא:ז צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּפָסוּק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וְאִם לֹא כִּוֵּן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ פַּעַם אַחֶרֶת: הגה: וְאוֹמְרִים פָּסוּק וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ אַחַר תְּהִלָּה לְדָוִד (טוּר וְכָל בּוֹ) וְכוֹפְלִין פָּסוּק כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ לְפִי שֶׁהוּא סוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה (טוּר) וְכֵן פָּסוּק ה’ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד (אַבּוּדַרְהַם) כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִוְעַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, אוֹ לְפָסוּק וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךְ תִּשְׁתַּחֲוֶה, אֵין לִשְׁחוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁם כְּדִלְקַמָּן סי’ קי”ג (הר”י ס”פ אֵין עוֹמְדִין וְר’ יְרוּחָם נָתִיב י”א) וְנָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, (ז) וַיְבָרֶךְ דָּוִד וְיִשְׁתַּבַּח. 

באר היטב   (ז) ויברך דוד. בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה’ האלהים ועד בכלל וכשיגיע לואתה מושל בכל יתן צדקה שלשה פרוטות שנים יתן לגבאי והאחת יתן לקופה. משנת חסידים דף ס”ד ע”ב. המ”א מתמיה על המנהג שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרינן בס”פ קמא דברכות כל פסוק דלא פסקיה משה באורייתא לא פסקינן ע”ש שמיישב המנהג: